<h1>ספר השטרות לרבינו יהודה אלברצלוני</h1>
<h2>דף מח.</h2>
והשטר החמשה והחמישים הוא שטר קבלנותא. והוא כמו שטר הערבות מיהו יש חילוק בין ערב לקבלן כי הערב אין יכול המלוה לפרוע מן הערב אם יש נכסים ללוה וכדתנן בסוף פר' גט פשוט המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמ' לו ע"מ שאפרע ממי שארצה תחלה יפרע מן הערב. רשב"ג אומ' אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב ואמסקנא תריץ בגמר' להא מתני' הכי חסורי מחסרא והכי קתני המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב ואם אמ' לו על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במה דברים אמורים שאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב. וקבלן אעפ"י שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן. רשב"ג אומ' אם יש נכסים ללוה אחד זה ואחד זה לא יפרע מהם, וליתה לרשב"ג דאמ' רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ערב הא דאמרן הילכך הלכתא כתנא קמא דקבלן אעפ"י שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן. וכת' הגאון רבי' יצחק זצ"ל הכי והדין כללא דאמרינן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ וכו' לאו דוקא דלא אמרינן הלכה כרשב"ג עד דאיכא טעמא. והלשון שבין הערב לקבלן ערב הוא כגון שאמ' הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן. והקבלן הוא כגון שאומ' לו תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני נותן, וכדגרסינן נמי בפר' גט פשוט [קע"ד ע"א] אמ' רב הונא הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן [כולן לשון ערבות הן], תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני נותן כולן לשון קבלנות הן. איבעיא להו הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב מאי, ר' יצחק אמ' לשון ערבנות ערבות לשון קבלנות [קבלנות כלומר הלוהו ואני קבלן] קבלן, [תן לו] ואני ערב [ערב]. רב חסדא אמ' כולן לשון קבלנות הן חוץ מהלוהו ואני ערב, רבא אמ' כולן לשון ערבות הן חוץ מתן לו ואני נותן. אמ' ליה מר בר אמימר לרב אשי הכי אמ' (רבא) [אבא] תן לו ואני נותן אין (המלוה) [למלוה] על הלוה כלום ולא היא לא מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא המלוה ויתן בידו של ערב. מדאמ' רבא תן לו ואני נותן קבלן, ואמ' אמימר תן לו ואני נותן אין למלוה על הלוה כלום מכלל דקבלן דקאמ' רבא אי בעי מלוה למתבעיה ללוה מצי למתבעיה. וכת' הגאון רבי' יצחק ז"ל הכי ושמעינן מינה דקבלן תרי גווני נינהו איכא קבלן דגבי (מ)מלוה ממאן דבעי ואיכא קבלן דלית למלוה על הלוה כלום, תן לו ואני נותן הוא ניהו קבלן [דאית ליה לאפרועי ממאן דבעי. נשא ונתן ביד היא ניהו קבלן] דלית ליה למלוה על הלוה כלום תן לו ואני פורע תן לו ואני קבלן תן לו ואני חייב מסתברא לן דהלכתא כרבא דאמ' כולן לשון ערבות הן. ורבוואתא קמאי פסקו הלכתא כרב הונא דאמ' כולן לשון קבלנות הן. והגאון ר' שמואל בן חפני כתב [ב]ספר הערבות שחיבר הכי, שער באי זו דבור ובאי זה לשון תתקיים הערב[ות] ויהיה הערב משועבד תדע שאתה מוצא לשון הערבות תתקיים בארבעה לשונות. הראשון כגון שאמ' הערב למלוה הלוהו ואני ערב. השני כגון שאמ' לו הלוהו ואני פורע. הג' כגון שאמ' לו הלוהו ואני חייב או הדומה בלשון שהוא מלשון חובה על עצמו. הד' הלוהו ואני נותן כדגרסינן אמ' רב הונא הלוהו ואני ערב [הלוהו ואני פורע] הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן כולן לשון ערבות הן. ותדע דאלו הארבע לשונות שמתקיימות בהן הערבות אתה מוצאן על שני עניינים הענין הראשון כגון אחד מד' לשונות הללו על ממון ידוע כגון שאמ' הלוהו אלף זוז ואני פורע מאחר שנודע בתחלה כמה היה ההלואה. הענין השני כגון שאמ' בתחלה כל מה שיטול פלוני ממך הלוהו ואני ערב לך דאע"ג דבשעת הערבות לא אמ' אלא הלוהו ואני ערב הוה ליה כאילו פירש בפירוש כל מה שאתה מלוהו אני ערב מאחר שנודע בתחלה. שער ג' באי זה לשון הוי עליו תורת קבלן, תדע שהלשון נופל בו שם קבלנות הוי בארבע לשונות. הראשון כגון שאמ' לו תן לו ואני קבלן, השני תן לו ואני פורע, הג' תן לו ואני חייב, הד' תן לו ואני נותן כדגרסינן תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב [תן לו ואני נותן] כולן לשון קבלנות הן. ואתה מוצא אלו הלשונות שמוצא אותן על שני עניינים כגון שהוא על דבר ידוע ואומ' תן כך וכך ואני קבלן או כגון שאומ' כל מה שאתה נותן לו אני קבלן דבשניהם יתקיים. וכבר שאלו בתלמוד על שני עניינים אחרים אם הם בתורת ערבות או בתורת קבלנות דאיבעיא להו הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב מאי, ונפלו על זו הבעיא (ו)שלשה דעות הראשון הלוהו ואני קבלן יש בו תורת קבלנות, תן לו ואני ערב יש בו תורת ערבות כדגרסינן אמ' ר' יצחק לשון ערבות ערבות לשון קבלנות קבלנות. השני רב חסדא אמ' כולן לשון קבלנות הן לבד מהלוהו ואני ערב. הג' הוא דברי רבא והיא הלכה למעשה רבא אמ' כולן לשון ערבות הן לבד מתן לו ואני נותן ואע"ג דגרסינן לבתר הכי אמ' ליה מר בר אמימר הכי אמ' אבא תן לו ואני נותן אין ל[מ]לוה כלום על ה(מ)לוה הרי כבר נתבטלו דברי מר בר אמימר דאסקינן ולא היא לא מיפטר ליה מיניה עד שישא ויתן ביד. שער ד' דכמה פנים יתחלק ערב מקבלן תדע שעד שלשה עניינים אתה מוצא חלוקתן הראשון שמו של זה אינו כשמו של זה זה נקרא קבלן וזה נקרא ערב. השני באי זה לשון יהיה זה כתורת ערב ובאי זה לשון יהיה זה בתורת קבלן הוא כמו שפירשנו דהלוהו ואני ערב הוי מן הלשונות שהוא בתורת [ערב וכו'] קבלן. הג' תורתו של זה אינו כתורתו של זה ומשפטיהן אינן שוין תדע שהערב היכא שיש ללוה שעבוד נכסים ממה שיכול המלוה לפרוע את חובו אין למלוה שיפרע מן הערב כל זמן שיש ללוה אבל היכא שהוא קבלן יש לו לפרוע מן הקבלן היכא שרוצה ליפרע ממנו ואעפ"י שיש נכסים ללוה והני מילי היכא שהתנה בשעת מעשה ואמר על מנת שאתבע ממי שארצה או מן הלוה או מן הקבלן התם הוא דיכול לפרוע מן הקבלן ואעפ"י שיש נכסים ללוה וכדגרסינן אמ' רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שאנו אלא שאין נכסים ללוה וכו', ומשום הכי החמירו בזה הענין לזה קבלן לפי שהערב (עוקר) [עיקר] ההלואה קבעה אצל הלוה דקאמר הלוהו אבל אני ערב באותו הלואה שאתה מלוה אבל הקבלן עשה את הלוה כאלו הוא שלוחו דקאמ' לו תן לו ואני נותן. והקבלן בשעת מתן מעות הוא כיון שאמ' לו ואני קבלן ועיקר קבלן בשעת מתן מעות הוא ואינו צריך קנין כיון שהוא בשעת מתן מעות מיהו אם נעשה לו קבלן [שלא] בשעת מתן מעות ובקנין משתעבד דלא גרע מערב שהרי הערב שהוא פחות מן הקבלן אעפ"י שהוא שלא בשעת מתן מעות אם הוא בקנין משתעבד וכל שכן הקבלן.
וזהו נוסח שטר קבלנות. יודעים אנו עדים החתומים למטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בן פלוני הוו עלי עדים וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בן פלוני להיות (להיות) בידו לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ובעין יפה נעשיתי לו קבלן גמור עבור פלוני בן פלוני שלוה ממנו כך וכך דינרין והוא לא נתנם לו אלא בדבורי ובמצותי שאמרתי לו תחלה תן לו ואני קבלן גמור ועל דבר זה שנעשיתי לו תחלה קבלן גמור נתן פלוני המלוה הממון וקבל עליו לפרעו לו לזמן פלוני ואם לא יפרע לו פלוני הלוה זה הממון לזמן פלוני אתננו לו אני לאלתר בלא שום סירוב ועיכוב בעולם כי כן נעשיתי לו קבלן גמור וקבלתי עלי לפרעו לו לזמן זה ואם לא ירצה פלוני זה המלוה לא יתבע הלוה לעולם אלא אותי יתבע תחלה ואני אפרע לו ממונו לאלתר משלם לזמן שקבלתי עלי, ואם שמא חס ושלום הייתי מעכב לזה הזמן הנזכר שקבלתי עלי לפרעון מיד יהא רשאי לכופני ולנגשני בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם ויהא רשאי להתלות בשלטון ולהשחיד ולהפסיד עלי בקנסות ובשחדים וכל שוחד ושכירות שיתן על סרבנותי או על סרבנות הבא מכחי יוציא ממני ומן הבא מכחי הכל משלם והקרן שלו קיים ויהא רשאי לקנסני ולצערני על כל פעם ופעם שאסרב לו עד שאפרע לו את שלו משלם ויהא רשאי לתבוע אחר כל מה שימצא לי בעולם עד שיגבה ממני ומן הבאים מכחי ומכל מה שימצא לנו משלם עד פרוטה האחרונה והוא נאמן בדיבורו ואחריות וחומר שטר קבלנות זה קבלתי עלי ועל יורשי אחרי כאחריות וכחומר כל שטרי זה דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מפלוני בר פלוני זה לפלוני בר פלוני זה בכל מאי דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה. ומה שהיה בפנינו ביום פלוני לירח פלוני בשנת פלונית למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוני זה להיות בידו לראיה ולזכות והכל שריר וקיים. ואם הוא בקבלנות בקנין ושלא בשעת מתן מעות כותבין בה וקנו ממנו וכו' וכל שופרא דשטרא ואין מזכירין שם בשעת מתן מעות.
<h2>דף מט.</h2>
והשטר הכ"ג הוא שטר הרשאה. והוא הקרויה אדרכתא כדאמרינן [ב"ק ע' ע"א] לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפריה וכבר [פירשנו] כל זה לעיל (ומשפטי) [במשפטי] ההרשאה פשרה ושודא דדיינא. ונוסח שטר ההרשאה כך הוא. יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברורה שאמ' לנו פלוני בר פלוני הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי שלא באונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצה ובדעת שלימה ונתתי לו במתנה גמורה ארבע אמות קרקע בחצרי מתנת פרהסיא מתנת בריא ולא במתנת שכיב מרע דמהדרא ואגב ארבע אמות קרקע אלו שנתתי לו במתנה והרשיתיה על כך וכך דינרין שיש לי אצל ר' פלוני בר' פלוני בין בחוב בין בפקדון אם הוא על בני אדם הרבה כותב הכי או על כל ממון דאית לי על כל אדם כדי שילך פלוני וידון ויסוב ויזכה עמו בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם ויוציא מתחת ידי פלוני דנן כל מה שיש לי אצלו וישקליה מידי וינפקיה לנפשו ויהא שלו לעצמו ויש לו רשות למכור ולקבוע זמן ולעשות עמו כל מה שירצה הן דין הן פשרה ויהא ליה רשותא ל[א]מחאה מחאתה ולאחואה אחואתא ולקיימא חזואתא (וזבואתא) [וזכואתא] ולבטלה חזואתא (וזפואתא) [וזכואתא] ולהשביע ולהחרים ולגזור דין בין בפניו בין שלא בפניו ולעשות בממון זה כל מה שירצה וכל מאי דמתענה די מן דינא קבלתי עלי בין לזכות בין לחובה וכן אמ' לנו פלוני זה קנו ממני בקנין גמור לפלוני בר (ל)פלוני דיזיל ויזכה וידון וינפק לנפשיה ושטר הרשאה זו גלויה ומפורסמת לכל ושרירא וקיימא כדת וכהלכה כשאר כל שטרי הרשאות דנהיגות בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מפלוני זה לפלוני זה בר פלוני בכל מאי דכתי' ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה, ומה שהיה בפנינו ביום פלוני לירח פלוני וכו' והכל שריר וקיים. ואיכא בנוסחאי עתיקי דכתבי הכי ונתתי לו במתנה גמורה ארבע אמות קרקע בחצר פלוני או בחצר פלוני שיש לו במדינה פלונית ואם אין לו קרקע שיש לו לכל אחד בארץ ישראל. ואנן לעניות דעתין כבר פירשנו לעיל בענין הרשאה פירושה דהאי ארבע אמות קרקע פי' מבואר.
